אלמוג נ' הבאר של ישקו בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת נפגעה לפי הטענה ביום 14/7/08 בקניון שבבעלות הנתבעת 1, המבוטח ע"י הנתבעת 2. התובעת נפלה במדרגות הנעות, בעת שחשה לעברו של ילד כבן שנתיים שהיה לבדו במדרגות הנעות. התובעת חששה שיפול ויפגע.

התובעת מילאה דו"ח אירוע במשרדי הקניון.

התובעת נפגעה בגב והמציאה מסמכים מקופת חולים המעידים על כאבים בצלעות תחתונות משמאל עקב הנפילה.

לטענת התובעת היא נאלצה לקחת עזרת צדדים שלישיים בעבודות הבית וצירפה מסמך בכתב של העוזרת.

בדיון שהתקיים טענה התובעת, כי נגרמו לה שברים בצלעות. ביהמ"ש הבהיר לתובעת, כי אם היא מעוניינת לטעון לנכות עליה לתמוך תביעתה בחוו"ד רפואית מתאימה ויש מקום לשקול ניהול הליך כהלכתו בבימ"ש השלום. עוד הובהר לתובעת כי ניהול ההליך כפי שהוגש יחסום אותה מלהגיש תביעות נוספות, גם במקרה של החמרה.

התובעת ביקשה בכל זאת, לקיים את הדיון על סמך החומר הקיים.

כתב התביעה איננו מפרט מהי עילת התביעה או מה מהי רשלנותה הנטענת של הנתבעת 1.

בדיון שהתקיים ביום 12/12/09 שאל ביהמ"ש את התובעת במה לשיטתה מתבטאת אחריות הנתבעים ובמה רשלנותם. התובעת השיבה "מי יהיה אחראי אם לא הם". ביהמ"ש הוסיף ושאל מה, לטענת התובעת, יכולים היו לעשות הנתבעים כדי למנוע את הנזק, ולכך השיבה: "אני באמת לא יודעת. הם צריכים לדעת".

לא עלה בידי ביהמ"ש להביא את הצדדים לכדי הסכמה לרבות הסכמה על מתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

בנסיבות כמתואר נתן ביהמ"ש בידי התובעת שהות של 45 ימים להיוועץ בעו"ד וכן להגיש חוו"ד מטעמה לתמיכה בטענתה לנזקים, ולחלופין להודיע על בקשתה למחוק את התביעה על מנת שתוכל להגישה בהמשך כשהיא מלווה במסמכים כראוי או להודיע כי היא מבקשת לקבל פסק דין על סמך החומר הקיים.

נציג הנתבעות ציין, כי לא נשמעה גרסת הנתבעת לעניין נסיבות התאונה. אין אחריות ולפיכך, אין מקום לדון בנזק וביקש לחקור את התובעת. בהמשך לכך קבעתי כי אם תבקש התובעת לקבל פ"ד על סמך החומר הקיים, יתקיים דיון נוסף.

לאחר הדיון ביקשה התובעת ליתן פס"ד על סמך החומר הקיים בתיק, וצירפה מכתב של ד"ר שגיב שנערך לצורך תיק זה, הכולל את טענת התובעת לגבי נפילה ומציין כי בהמשך עקב כאבים בחזה ובצלעות בוצעו צילומים ואובחן שבר. ד"ר שגיב המליץ ליתן לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל. עוד ציין כי לא נותרה נכות בגין האירוע.

המסמכים הועברו להתייחסות הנתבעת, תוך שצוין בהחלטתי כי אין במסמכים שהוגשו משום חוו"ד ערוכה כדין.

הנתבעת חזרה על עמדתה בדבר העדר אחריות והעדר נזק, הצביעה על הפגמים במסמך ד"ר שגיב, וביקשה לחקור את הנתבעת וגם את ד"ר שגיב.

התובעת מצידה ביקשה שוב, לקבל פס"ד על סמך החומר הקיים.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ביהמ"ש, ולאור עמדתה הברורה של התובעת, שהיתה מודעת היטב להמלצות בימ"ש, לא מצאתי צורך לזמן את הצדדים לדיון נוסף ולהכביר בהוצאות.

אין לי אלא לדחות את התביעה. התובעת לא הוכיחה מהו מקור אחריותה של הנתבעת. לא ברור במה התרשלה הנתבעת בנסיבות שתוארו ע"י התובעת. לא יכולה לקום אחריות רק מעצם קיומו של נזק (גם אילו הוכח). גם אם התובעת ביקשה לעשות מעשה טוב, כשחשה לעזרתו של ילד פעוט, ויצאה נפגעת, אין בכך כדי להקים אחריות לנתבעים.

התביעה, אפוא, נדחית.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.